אודות המחבר: יוהיי אוקקיטה עובד כבוחן פטנטים בתחום התוכנה במשרד הפטנטים היפני מאז 2009.
כיצד ניתן למנף תעודות בלוקצ'יין בתחום הקניין הרוחני? בהדרגה מתברר שתעודות בלוקצ'יין יכולות לסייע בהוכחת הזכויות על נכסים יצירתיים וחדשניים במטרה ליצור תנאים הוגנים יותר ואינטראקציות עסקיות אמינות יותר. למרבה הצער, למרות כל הרצון הטוב והאמון שנוצר לאחרונה, מצבים מסוימים עשויים ועדיין יסתיימו כסכסוך שיש ליישב בפני בית משפט. אם זה יקרה, יצירת תיעוד והוכחות חזקים יכולה להיות מועילה בלבד, אך כיצד זה עובד בפועל?
בתביעות אזרחיות, ניתן בדרך כלל להגיש לבית המשפט כל סוג של ראיה. כלומר, בית המשפט מקבל לא רק מסמכים פיזיים אלא גם נתונים דיגיטליים כראיה. כמובן, חוקי סדר הדין האזרחי משתנים ממדינה למדינה, אך ראיות אלקטרוניות מוכרות בחקיקה רבה כמו האיחוד האירופי, ארצות הברית או יפן. מכיוון שניתן לומר שתעודות בלוקצ'יין הן סוג של נתונים דיגיטליים, יש לקבל אותן ברוב בתי המשפט כראיה קבילה.
לכן, ניתן להגיש את התעודה לבית המשפט. עם זאת, השאלה היא כיצד שופטים מעריכים את הראיות. בואו נעבור על דוגמה רלוונטית, למשל, למערכת הגרמנית או היפנית: במערכות אלו, לשיקול דעתו של השופט האם התעודה תילקח בחשבון. אם השופט מאמין באותנטיות התעודה, היא תהפוך לבסיס פסק הדין (בניגוד למערכת האמריקאית, המסתמכת על חבר מושבעים).
נניח שניתן לאמת את תביעתו של נתבע בסכסוך באמצעות נתונים שאושרו באמצעות עסקת בלוקצ'יין. השופט מחליט על אותנטיות הראיות שהוגשו על סמך חוות דעתם של שני הצדדים. הנתבע יסביר את מושג אי-השינוי של הבלוקצ'יין שהושג באמצעות מנגנון הקונצנזוס, והצד השני יטען את האפשרות שהמידע בבלוקצ'יין טופל. לאחר שהשופט ישקול את שני הסיפורים ויקבל עמדה בנוגע לאותנטיות המידע, הוא יקבל החלטה בהתאם.
תיאורטית, היסטוריית העסקאות של בלוקצ'יין יכולה להשתנות אם יותר מ-51% מכוח הכרייה נשלט. באופן מעשי, ככל שרשת בלוקצ'יין מבוזרת יותר וככל שיש בה יותר משתתפים, כך קשה יותר לצבור מספיק כוח עיבוד כדי להתחרות ולהשתלט על הרשת. מכאן חשיבות אופי הבלוקצ'יין המדובר: ככל שרשת הבלוקצ'יין פתוחה וציבורית יותר, כך היא יכולה להיות חזקה יותר (הערה של המחבר: ציבורי בהקשר זה פירושו שכל אחד יכול להשתתף ואינו מתייחס לזמינות הציבורית של ראיות המוטמעות בשרשרת). כך הביטקוין, המבוסס על בלוקצ'יין ציבורי, יכול להתפאר ברקורד ללא רבב של למעלה מ-10 שנים. עבור תיק בית משפט, משמעות הדבר היא שככל שהטכנולוגיה הבסיסית מבוזרת יותר, כך הראיות אמינות יותר.
עם זאת, מכיוון שלא נצברו מקרים תקדימיים בנושא זה מחוץ לסין (שם בית המשפט לאינטרנט בהאנגג'ואו הכיר בנתונים עם חותמת זמן באמצעות ביטקוין כראיות תקפות), ישנן מספר אי ודאויות לגבי ההחלטות ששופט יקבל, והמכשול העיקרי יהיה ככל הנראה בהבנתו של השופט את הטכנולוגיה הבסיסית.
כאן, ייתכן שיידרש נוכחותו של מומחה עצמאי כדי לספק את ההשכלה הדרושה להערכה הוגנת ומאוזנת. יתר על כן, ניתן לחזק את הראיות "המודרניות" המבוססות על בלוקצ'יין באמצעות שיטות ראיות משלימות ומסורתיות יותר. חותמת זמן דיגיטלית קיימת כבר שנים ומסופקת בדרך כלל על ידי גופים ממשלתיים, מה שמגביל את תוקפן לאזורים הגיאוגרפיים שלהם אך מקל על ההכרה בהן בבתי המשפט.
לסיכום, על מנת שהמידע המוקלט על בלוקצ'יין יוכר בליטיגציה אזרחית, יש צורך לשכנע את השופט באותנטיותו.
אם תוכלו (1) להסביר לשופטים את אי-השינוי של בלוקצ'יין בצורה קלה להבנה, (2) להשתמש ברשת בלוקצ'יין ציבורית עם טכנולוגיה חזקה, ממשל והיסטוריה מוכחת, ו-(3) לחזק את האותנטיות שלה באמצעות ראיות משלימות, אז המידע יהיה הבסיס לפסק הדין.
במהלך השנים, ברנשטיין עקב מקרוב אחר הנושא ואסף סימנים, החלטות וחקיקה מפורשים ומרומזים ההולכים לכיוון קבלת רישומי בלוקצ'יין בבית המשפט. ניתן למצוא אותם כאן.
